מה שלא ירפא האושר, לא תרפא שום תרופה 

ילדה שובת לב, מלאה שמחת חיים, עומדת במרכז ספרו של גבריאל גרסיה מארקס, "על אהבה ושדים אחרים".

ביום הולדתה ה- 12, כלב משוטט, נגוע בכלבת, נושך אותה.

אביה פונה לעזרת רופא יהודי.

הרופא בודק את הילדה. פצע הנשיכה כמעט ולא נראה לעין. רחוק מן המוח.

"הדעת נותנת", אומר הרופא לאב המודאג, "שהילדה לא תחלה בכלבת".

"זה כל מה שיש בפיך לומר לי", שואל האב ומתעקש לקבל תשובה שתסיר כל ספק מליבו. 

"המדע לא הקנה לי כלים לומר לך יותר מזה", משיב לו הרופא במרירות.

"ומה אעשה בינתיים", שואל האב.

האב מתחיל לטפל בבתו על פי "מרשם האושר" של הרופא היהודי. השניים מטיילים, מבלים, מתוודעים ומתקרבים זה לזו.

האב מנער את האבק מכלי נגינה בו לא נגע שנים ומנגן ושר לילדה.

"האם נכון מה שאומרים השירים, שהאהבה מנצחת הכל", שואלת הילדה את אביה.

"זאת אמת", משיב לה, "אבל בחכמה תעשי אם לא תאמיני לזה".

אלא שהספק כי המחלה תידבק בילדה, לא מרפה מהאב.

הוא נעתר למרפאים ועושי כשפים המספקים לילדה רקיחות ושיקויים הרסניים. גם אלה לא מסירים את הספק.

איש דת, הגמון קדוש, משכנע אותו כי בילדה נכנס דיבוק.

"למזלנו", אומר לו ההגמון, "גם אם אי אפשר להציל עוד את גופה של ילדתך, נתן לנו אלוהים כלים להציל את נשמתה".   

הילדה מועברת אל חדר מבודד במנזר.

בתום חמישה טקסי גירוש שדים, הילדה מוצאת את מותה, מושפלת, מורעבת ואומללה.

על רקע סיפור מטלטל זה, אנו מבקשים לאחל לכל אחד ואחד מכם, לקראת השנה החדשה, כי תשכילו לדבוק ב"מרשם האושר".

ככל שהדבר קשה מנשוא, לימדו להכיל את הספק והחרדה.

אל תלכו שבי אחר תעתועי שרלטנים והבטחות כזב.

ובינתיים, העניקו לעצמכם ולאהובים עליכם כל מה שיכול לשמח אתכם ואותם.

וזכרו את חוכמת הרופא היהודי הצלול והמפוכח:

                        "מה שלא ירפא האושר, לא תרפא שום תרופה".

                                                חג שמח ומלא אהבה

                                                מחיים קליר וצוות המשרד